sea star s,a נ' מורטן שווק וסחר בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה להורות על חיסיון ולדחיית הגשת תצהיר חוקר ומועד העיון במסמכי התובעת.

בתמצית, כתב התביעה הוגש בעילות של תרמית, גזל, חוסר תו"ל במו"מ, הפרת הסכם והפרת חובת זהירות בחתימה על הסכם פשרה בו לכאורה לא התכוונו המשיבים לעמוד.

המבקשת ביקשה להורות כי:

א. דו"חות החוקר שערכה המבקשת כהכנה להליך דנן, המצויים בידיה הינם חסויים (להלן: "סעיף א'")

ב. מועד העיון בתמלול ההקלטה שערך החוקר ידחה עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם (להלן: "סעיף ב'").

ג. מועד הגשת תצהירו של העד המאמת את המסמכים, אשר מבוקש כי מועד העיון בהם ידחה, ידחה עד לאחר הגשת ת.ע.ר מטעם המשיבים 1, 2 לבית המשפט (להלן: "סעיף ג'").

לטענת המבקשת, דו"חות החוקר מהווים מסמכים שהוכנו לקראת משפט וככאלה, נהנים הם מחיסיון מפני גילוי. לגרסתה, מהתאריכים המצוינים ע"ג הדו"חות ומכך שכולם יועדו לעו"ד מורן מהרשק (עוה"ד שטיפלה בהכנות למשפט זה, טרם העברת הטיפול לידי ב"כ הנוכחי), ניתן ללמוד על כך שהמבקשת צפתה כי עומדת לפני הליכים משפטיים ועקב כך החליטה לבצע חקירה אחר המשיבים. אף מקריאת התמלילים עולה כי קיימת זיקה בין האמור בהם לבין טענות המבקשת בכתב תביעתה (בייחוד לגבי האמור בס' 30בו). כך גם ניתן לראות כי מתייחסים לכך בס' 30 ו – 33 לכתב ההגנה.

לטענת המבקשת, קימות סתירות בין האמור בתצהיר המשיב 2 לבין האמור בהקלטה, על כן, החשש הוא כי המשיבים 1-2 ינסו לאלתר גרסה שתנסה לתאם בין הסתירות.

המשיבים 1, 2 ביקשו לדחות את הבקשה על רכיביה. המשיבים טענו כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית לבקשתם. שכן, באם כבר ענו לשאלון בצורה הסותרת את התמלול, כיצד יתאימו עדותם? שהרי גרסתם כבר ניתנה. בבקשה מבוקש לסטות מסדר הבאת הראיות ללא כל הצדקה.

לא זו אף זו, לטענת המשיבים, ההקלטות הושגו בדרך בלתי חוקית, מאחר והחוקר התחזה לאדם המעוניין להשקיע בחברה, בניגוד לתקנה 3 לתקנות חוקרים פרטיים ושרותי שמירה (אתיקה מקצועית), התשל"ג-1972, לפיכך, זכאים הם לגישתם לקבל את חומר החקירה לרבות הקלטות ע"מ שיוכלו לשקול תגובתם, שכן עולה חשש שהמבקשת מעוניינת להגיש ראיות פסולות כראיה, מבלי יכולת להתנגד במידת הצורך.

המשיבים טענו עוד כי הכלל הוא שיש "לשחק" בקלפים גלויים, כשהחריג הוא במקום בו בימ"ש סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

באשר לתמלילים, המשיבים ביקשו להדגיש כי הינם מעוניינים לקבל גם את הקלטות ע"מ לבחון את נכונות התמליל. באשר לעצם הבקשה לדחות מועד ההגשה עד לאחר הגשת ת.ע.ר המשיבים, טענו האחרונים כי לאור הלכת פלוני - אין מקום להיענות לה שכן הסטייה מהכלל תבוא רק מקום בו יש חשש לשיבוש ראיות.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, בתשובה לתשובה ובדו"חות החקירה, הנני מקבלת את הבקשה בחלקה האחד (סעיף א') ודוחה אותה ביחס לחלקה האחר (סעיפים ב' ו-ג').

תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסדירה הנושא של טענת חיסיון:"הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו;אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך".

הלכה היא כי הנטל להוכחת טענת חיסיון מוטל על הטוען אותה, ר' בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז [פורסם בנבו]:

"על מנת שבעל דין בהליך שיפוטי יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלוונטית המצויה באמתחתו עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין מכוח חוק או מכוח ההלכה הפסוקה המאפשר לו לחסותה (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 441-440 (מהדורה שביעית, 1995); לעניין נטל ההוכחה המוטל על הטוען לחיסיון ראו: עניין הסתדרות מדיצינית הדסה, 524; הרנון, דיני ראיות, 67; יעקב קדמי על הראיות חלק שני 869 (תשס"ד)). משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת. עליו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק".

ר' בעניין זה גם י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תש"ע-2009, בעמ' 1014:

"הכלל הוא, כי הטוען לחיסיון – נושא בנטל הוכחתו, לאמור: בנטל השכנוע בדבר קיומו. וכך באו הדברים לידי ביטוי בהלכה הפסוקה: